וַיַּ֤רְא מְנֻחָה֙ כִּ֣י טֹ֔וב וְאֶת הָאָ֖רֶץ כִּ֣י נָעֵ֑מָה וַיֵּ֤ט שִׁכְמֹו֙ לִסְבֹּ֔ל וַיְהִ֖י לְמַס עֹבֵֽד