וַיֹּאמְר֞וּ אִ֣ישׁ אֶל אָחִ֗יו אֲבָל֮ אֲשֵׁמִ֣ים אֲנַחְנוּ֮ עַל אָחִינוּ֒ אֲשֶׁ֨ר רָאִ֜ינוּ צָרַ֥ת נַפְשֹׁ֛ו בְּהִתְחַֽנְנֹ֥ו אֵלֵ֖ינוּ וְלֹ֣א שָׁמָ֑עְנוּ עַל כֵּן֙ בָּ֣אָה אֵלֵ֔ינוּ הַצָּרָ֖ה הַזֹּֽאת