וַיֵּצֵ֨א לֹ֜וט וַיְדַבֵּ֣ר אֶל חֲתָנָ֣יו לֹקְחֵ֣י בְנֹתָ֗יו וַיֹּ֨אמֶר֙ ק֤וּמוּ צְּאוּ֙ מִן הַמָּקֹ֣ום הַזֶּ֔ה כִּֽי מַשְׁחִ֥ית יְהוָ֖ה אֶת הָעִ֑יר וַיְהִ֥י כִמְצַחֵ֖ק בְּעֵינֵ֥י חֲתָנָֽיו