נחמיה ו, טז

וַיְהִ֗י כַּאֲשֶׁ֤ר שָֽׁמְעוּ֙ כׇּל אֹ֣ויְבֵ֔ינוּ וַיִּֽרְא֗וּ כׇּל הַגֹּויִם֙ אֲשֶׁ֣ר סְבִֽיבֹתֵ֔ינוּ וַיִּפְּל֥וּ מְאֹ֖ד בְּעֵינֵיהֶ֑ם וַיֵּ֣דְע֔וּ כִּ֚י מֵאֵ֣ת אֱלֹהֵ֔ינוּ נֶעֶשְׂתָ֖ה הַמְּלָאכָ֥ה הַזֹּֽאת