וַתִּקַּ֣ח רִצְפָּה֩ בַת אַיָּ֨ה אֶת הַשַּׂ֜ק וַתַּטֵּ֨הוּ לָ֤הּ אֶל הַצּוּר֙ מִתְּחִלַּ֣ת קָצִ֔יר עַ֛ד נִתַּךְ מַ֥יִם עֲלֵיהֶ֖ם מִן הַשָּׁמָ֑יִם וְלֹֽא נָתְנָה֩ עֹ֨וף הַשָּׁמַ֜יִם לָנ֤וּחַ עֲלֵיהֶם֙ יֹומָ֔ם וְאֶת חַיַּ֥ת הַשָּׂדֶ֖ה לָֽיְלָה