וַיִּשְׁמַ֗ע אֶת דִּבְרֵ֤י בְנֵֽי לָבָן֙ לֵאמֹ֔ר לָקַ֣ח יַעֲקֹ֔ב אֵ֖ת כׇּל אֲשֶׁ֣ר לְאָבִ֑ינוּ וּמֵאֲשֶׁ֣ר לְאָבִ֔ינוּ עָשָׂ֕ה אֵ֥ת כׇּל הַכָּבֹ֖ד הַזֶּֽה