וְיַעֲקֹ֣ב שָׁמַ֗ע כִּ֤י טִמֵּא֙ אֶת דִּינָ֣ה בִתֹּ֔ו וּבָנָ֛יו הָי֥וּ אֶת מִקְנֵ֖הוּ בַּשָּׂדֶ֑ה וְהֶחֱרִ֥שׁ יַעֲקֹ֖ב עַד בֹּאָֽם