וַיְהִ֗י אַחֲרֵי֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וַיֹּ֣אמֶר לְיֹוסֵ֔ף הִנֵּ֥ה אָבִ֖יךָ חֹלֶ֑ה וַיִּקַּ֞ח אֶת שְׁנֵ֤י בָנָיו֙ עִמֹּ֔ו אֶת מְנַשֶּׁ֖ה וְאֶת אֶפְרָֽיִם