וַיִּקְרָ֨א אַבְנֵ֜ר אֶל יֹואָ֗ב וַיֹּ֨אמֶר֙ הֲלָנֶ֨צַח֙ תֹּ֣אכַל חֶ֔רֶב הֲלֹ֣וא יָדַ֔עְתָּה כִּֽי מָרָ֥ה תִהְיֶ֖ה בָּאַחֲרֹונָ֑ה וְעַד מָתַי֙ לֹֽא תֹאמַ֣ר לָעָ֔ם לָשׁ֖וּב מֵאַחֲרֵ֥י אֲחֵיהֶֽם