וַיַּכֵּ֣ר יְהוּדָ֗ה וַיֹּ֨אמֶר֙ צָֽדְקָ֣ה מִמֶּ֔נִּי כִּֽי עַל כֵּ֥ן לֹא נְתַתִּ֖יהָ לְשֵׁלָ֣ה בְנִ֑י וְלֹֽא יָסַ֥ף עֹ֖וד לְדַעְתָּֽה