וַיֹּ֤אמֶר יַעֲקֹב֙ אֶל בֵּיתֹ֔ו וְאֶ֖ל כׇּל אֲשֶׁ֣ר עִמֹּ֑ו הָסִ֜רוּ אֶת אֱלֹהֵ֤י הַנֵּכָר֙ אֲשֶׁ֣ר בְּתֹכְכֶ֔ם וְהִֽטַּהֲר֔וּ וְהַחֲלִ֖יפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶֽם