וַיֹּ֣אמֶר בֹּ֔עַז בְּיֹום קְנֹותְךָ֥ הַשָּׂדֶ֖ה מִיַּ֣ד נׇעֳמִ֑י וּ֠מֵאֵת ר֣וּת הַמֹּואֲבִיָּ֤ה אֵֽשֶׁת הַמֵּת֙ קָנִ֔יתָה לְהָקִ֥ים שֵׁם הַמֵּ֖ת עַל נַחֲלָתֹֽו