וַיֹּ֣אמֶר טֹ֔וב אֲנִ֕י אֶכְרֹ֥ת אִתְּךָ֖ בְּרִ֑ית אַ֣ךְ דָּבָ֣ר אֶחָ֡ד אָנֹכִי֩ שֹׁאֵ֨ל מֵאִתְּךָ֤ לֵאמֹר֙ לֹא תִרְאֶ֣ה אֶת פָּנַ֔י כִּ֣י אִם לִפְנֵ֣י הֱבִיאֲךָ֗ אֵ֚ת מִיכַ֣ל בַּת שָׁא֔וּל בְּבֹאֲךָ֖ לִרְאֹ֥ות אֶת פָּנָֽי