וְאַבְשָׁלֹ֣ם לָקַ֗ח וַיַּצֶּב לֹ֤ו בְחַיָּיו֙ אֶת מַצֶּ֨בֶת֙ אֲשֶׁ֣ר בְּעֵֽמֶק הַמֶּ֔לֶךְ כִּ֤י אָמַר֙ אֵֽין לִ֣י בֵ֔ן בַּעֲב֖וּר הַזְכִּ֣יר שְׁמִ֑י וַיִּקְרָ֤א לַמַּצֶּ֨בֶת֙ עַל שְׁמֹ֔ו וַיִּקָּ֤רֵא לָהּ֙ יַ֣ד אַבְשָׁלֹ֔ם עַ֖ד הַיֹּ֥ום הַזֶּֽה