וַיֹּ֣אמֶר דָּ֠וִד לְכׇל עֲבָדָ֨יו אֲשֶׁר אִתֹּ֤ו בִירוּשָׁלִַ֨ם֙ ק֣וּמוּ וְנִבְרָ֔חָה כִּ֛י לֹא תִֽהְיֶה לָּ֥נוּ פְלֵיטָ֖ה מִפְּנֵ֣י אַבְשָׁלֹ֑ום מַהֲר֣וּ לָלֶ֗כֶת פֶּן יְמַהֵ֤ר וְהִשִּׂגָ֨נוּ֙ וְהִדִּ֤יחַ עָלֵ֨ינוּ֙ אֶת הָ֣רָעָ֔ה וְהִכָּ֥ה הָעִ֖יר לְפִי חָֽרֶב