וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ הֲיַ֥ד יֹואָ֛ב אִתָּ֖ךְ בְּכׇל זֹ֑את וַתַּ֣עַן הָאִשָּׁ֣ה וַתֹּ֡אמֶר חֵֽי נַפְשְׁךָ֩ אֲדֹנִ֨י הַמֶּ֜לֶךְ אִם אִ֣שׁ לְהֵמִ֣ין וּלְהַשְׂמִ֗יל מִכֹּ֤ל אֲשֶׁר דִּבֶּר֙ אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ כִּֽי עַבְדְּךָ֤ יֹואָב֙ ה֣וּא צִוָּ֔נִי וְה֗וּא שָׂ֚ם בְּפִ֣י שִׁפְחָֽתְךָ֔ אֵ֥ת כׇּל הַדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה