וַיֹּ֨אמֶר אוּרִיָּ֜ה אֶל דָּוִ֗ד הָ֠אָרֹון וְיִשְׂרָאֵ֨ל וִֽיהוּדָ֜ה יֹשְׁבִ֣ים בַּסֻּכֹּ֗ות וַאדֹנִ֨י יֹואָ֜ב וְעַבְדֵ֤י אֲדֹנִ֨י עַל פְּנֵ֤י הַשָּׂדֶה֙ חֹנִ֔ים וַאֲנִ֞י אָבֹ֧וא אֶל בֵּיתִ֛י לֶאֱכֹ֥ל וְלִשְׁתֹּ֖ות וְלִשְׁכַּ֣ב עִם אִשְׁתִּ֑י חַיֶּ֨ךָ֙ וְחֵ֣י נַפְשֶׁ֔ךָ אִֽם אֶעֱשֶׂ֖ה אֶת הַדָּבָ֥ר הַזֶּֽה