וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד לְאֶבְיָתָ֗ר יָדַ֜עְתִּי בַּיֹּ֤ום הַהוּא֙ כִּֽי שָׁם֙ דֹּואֵ֣ג הָאֲדֹמִ֔י כִּֽי הַגֵּ֥ד יַגִּ֖יד לְשָׁא֑וּל אָנֹכִ֣י סַבֹּ֔תִי בְּכׇל נֶ֖פֶשׁ בֵּ֥ית אָבִֽיךָ