וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ לַאֲחִימֶ֔לֶךְ וְאִ֛ין יֶשׁ פֹּ֥ה תַֽחַת יָדְךָ֖ חֲנִ֣ית אֹו חָ֑רֶב כִּ֣י גַם חַרְבִּ֤י וְגַם כֵּלַי֙ לֹֽא לָקַ֣חְתִּי בְיָדִ֔י כִּֽי הָיָ֥ה דְבַר הַמֶּ֖לֶךְ נָחֽוּץ