וַאֲמַרְתֶּ֗ם אַנְשֵׁ֨י מִקְנֶ֜ה הָי֤וּ עֲבָדֶ֨יךָ֙ מִנְּעוּרֵ֣ינוּ וְעַד עַ֔תָּה גַּם אֲנַ֖חְנוּ גַּם אֲבֹתֵ֑ינוּ בַּעֲב֗וּר תֵּשְׁבוּ֙ בְּאֶ֣רֶץ גֹּ֔שֶׁן כִּֽי תֹועֲבַ֥ת מִצְרַ֖יִם כׇּל רֹ֥עֵה צֹֽאן