וַיֹּ֤אמֶר רְאוּבֵן֙ אֶל אָבִ֣יו לֵאמֹ֔ר אֶת שְׁנֵ֤י בָנַי֙ תָּמִ֔ית אִם לֹ֥א אֲבִיאֶ֖נּוּ אֵלֶ֑יךָ תְּנָ֤ה אֹתֹו֙ עַל יָדִ֔י וַאֲנִ֖י אֲשִׁיבֶ֥נּוּ אֵלֶֽיךָ