וַיֹּאמְר֣וּ אֲלֵיהֶ֗ם לֹ֤א נוּכַל֙ לַעֲשֹׂות֙ הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה לָתֵת֙ אֶת אֲחֹתֵ֔נוּ לְאִ֖ישׁ אֲשֶׁר לֹ֣ו עׇרְלָ֑ה כִּֽי חֶרְפָּ֥ה הִ֖וא לָֽנוּ