וַיָּ֥שׇׁב דָּוִ֖ד לְבָרֵ֣ךְ אֶת בֵּיתֹ֑ו וַתֵּצֵ֞א מִיכַ֤ל בַּת שָׁאוּל֙ לִקְרַ֣את דָּוִ֔ד וַתֹּ֗אמֶר מַה נִּכְבַּ֨ד הַיֹּ֜ום מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֗ל אֲשֶׁ֨ר נִגְלָ֤ה הַיֹּום֙ לְעֵינֵ֨י אַמְהֹ֣ות עֲבָדָ֔יו כְּהִגָּלֹ֥ות נִגְלֹ֖ות אַחַ֥ד הָרֵקִֽים