דניאל ג, כט

וּמִנִּי֮ שִׂ֣ים טְעֵם֒ דִּי֩ כׇל עַ֨ם אֻמָּ֜ה וְלִשָּׁ֗ן דִּֽי יֵאמַ֤ר שָׁלוּ֙ עַ֣ל אֱלָהֲהֹ֗ון דִּֽי שַׁדְרַ֤ךְ מֵישַׁךְ֙ וַעֲבֵ֣ד נְגֹ֔וא הַדָּמִ֣ין יִתְעֲבֵ֔ד וּבַיְתֵ֖הּ נְוָלִ֣י יִשְׁתַּוֵּ֑ה כׇּל קֳבֵ֗ל דִּ֣י לָ֤א אִיתַי֙ אֱלָ֣ה אׇחֳרָ֔ן דִּֽי יִכֻּ֥ל לְהַצָּלָ֖ה כִּדְנָֽה