וַיְדַבֵּ֣ר יְחִזְקִיָּ֗הוּ עַל לֵב֙ כׇּל הַלְוִיִּ֔ם הַמַּשְׂכִּילִ֥ים שֵֽׂכֶל טֹ֖וב לַיהוָ֑ה וַיֹּאכְל֤וּ אֶת הַמֹּועֵד֙ שִׁבְעַ֣ת הַיָּמִ֔ים מְזַבְּחִים֙ זִבְחֵ֣י שְׁלָמִ֔ים וּמִ֨תְוַדִּ֔ים לַיהוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י אֲבֹותֵיהֶֽם