וַיָּ֣רֶם הַ֠טַּבָּח אֶת הַשֹּׁ֨וק וְהֶעָלֶ֜יהָ וַיָּ֣שֶׂם לִפְנֵ֣י שָׁא֗וּל וַיֹּ֨אמֶר֙ הִנֵּ֤ה הַנִּשְׁאָר֙ שִׂים לְפָנֶ֣יךָ אֱכֹ֔ל כִּ֧י לַמֹּועֵ֛ד שָֽׁמוּר לְךָ֥ לֵאמֹ֖ר הָעָ֣ם קָרָ֑אתִי וַיֹּ֧אכַל שָׁא֛וּל עִם שְׁמוּאֵ֖ל בַּיֹּ֥ום הַהֽוּא