וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ אֶל לִבֹּ֔ו עַתָּ֛ה אֶסָּפֶ֥ה יֹום אֶחָ֖ד בְּיַד שָׁא֑וּל אֵֽין לִ֨י טֹ֜וב כִּ֣י הִמָּלֵ֥ט אִמָּלֵ֣ט אֶל אֶ֣רֶץ פְּלִשְׁתִּ֗ים וְנֹואַ֨שׁ מִמֶּ֤נִּי שָׁאוּל֙ לְבַקְשֵׁ֤נִי עֹוד֙ בְּכׇל גְּב֣וּל יִשְׂרָאֵ֔ל וְנִמְלַטְתִּ֖י מִיָּדֹֽו