וַיֹּ֡אמֶר שַׁלְּחֵ֣נִי נָ֡א כִּ֣י זֶבַח֩ מִשְׁפָּחָ֨ה לָ֜נוּ בָּעִ֗יר וְה֤וּא צִוָּֽה לִי֙ אָחִ֔י וְעַתָּ֗ה אִם מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ אִמָּ֥לְטָה נָּ֖א וְאֶרְאֶ֣ה אֶת אֶחָ֑י עַל כֵּ֣ן לֹא בָ֔א אֶל שֻׁלְחַ֖ן הַמֶּֽלֶךְ