וַיֵּ֥רַֽע לִ֖י מְאֹ֑ד וָֽאַשְׁלִ֜יכָה אֶֽת כׇּל כְּלֵ֧י בֵית טֹובִיָּ֛ה הַח֖וּץ מִן הַלִּשְׁכָּֽה