וַיְקַדֵּ֣שׁ שְׁלֹמֹ֗ה אֶת תֹּ֤וךְ הֶֽחָצֵר֙ אֲשֶׁר֙ לִפְנֵ֣י בֵית יְהוָ֔ה כִּֽי עָ֤שָׂה שָׁם֙ הָֽעֹלֹ֔ות וְאֵ֖ת חֶלְבֵ֣י הַשְּׁלָמִ֑ים כִּֽי מִזְבַּ֤ח הַנְּחֹ֨שֶׁת֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֣ה שְׁלֹמֹ֔ה לֹ֣א יָכֹ֗ול לְהָכִ֛יל אֶת הָעֹלָ֥ה וְאֶת הַמִּנְחָ֖ה וְאֶת הַחֲלָבִֽים