וַיִּשְׁלַח֩ שָׁא֨וּל מַלְאָכִ֜ים אֶל בֵּ֤ית דָּוִד֙ לְשׇׁמְרֹ֔ו וְלַהֲמִיתֹ֖ו בַּבֹּ֑קֶר וַתַּגֵּ֣ד לְדָוִ֗ד מִיכַ֤ל אִשְׁתֹּו֙ לֵאמֹ֔ר אִם אֵ֨ינְךָ֜ מְמַלֵּ֤ט אֶֽת נַפְשְׁךָ֙ הַלַּ֔יְלָה מָחָ֖ר אַתָּ֥ה מוּמָֽת