וַ֠יִּשְׁלַח חִירָ֨ם מֶֽלֶךְ צֹ֤ור אֶת עֲבָדָיו֙ אֶל שְׁלֹמֹ֔ה כִּ֣י שָׁמַ֔ע כִּ֥י אֹתֹ֛ו מָשְׁח֥וּ לְמֶ֖לֶךְ תַּ֣חַת אָבִ֑יהוּ כִּ֣י אֹהֵ֗ב הָיָ֥ה חִירָ֛ם לְדָוִ֖ד כׇּל הַיָּמִֽים