אסתר ו, יג

וַיְסַפֵּ֨ר הָמָ֜ן לְזֶ֤רֶשׁ אִשְׁתֹּו֙ וּלְכׇל אֹ֣הֲבָ֔יו אֵ֖ת כׇּל אֲשֶׁ֣ר קָרָ֑הוּ וַיֹּ֩אמְרוּ֩ לֹ֨ו חֲכָמָ֜יו וְזֶ֣רֶשׁ אִשְׁתֹּ֗ו אִ֣ם מִזֶּ֣רַע הַיְּהוּדִ֡ים מׇרְדֳּכַ֞י אֲשֶׁר֩ הַחִלֹּ֨ותָ לִנְפֹּ֤ל לְפָנָיו֙ לֹא תוּכַ֣ל לֹ֔ו כִּֽי נָפֹ֥ול תִּפֹּ֖ול לְפָנָֽיו