וּבְהַגִּ֣יעַ תֹּר אֶסְתֵּ֣ר בַּת אֲבִיחַ֣יִל דֹּ֣ד מׇרְדֳּכַ֡י אֲשֶׁר֩ לָקַֽח לֹ֨ו לְבַ֜ת לָבֹ֣וא אֶל הַמֶּ֗לֶךְ לֹ֤א בִקְשָׁה֙ דָּבָ֔ר כִּ֠י אִ֣ם אֶת אֲשֶׁ֥ר יֹאמַ֛ר הֵגַ֥י סְרִיס הַמֶּ֖לֶךְ שֹׁמֵ֣ר הַנָּשִׁ֑ים וַתְּהִ֤י אֶסְתֵּר֙ נֹשֵׂ֣את חֵ֔ן בְּעֵינֵ֖י כׇּל רֹאֶֽיהָ