וַיִּשְׁלַ֗ח אֲמַצְיָה֙ כֹּהֵ֣ן בֵּֽית־ אֵ֔ל אֶל יָרׇבְעָ֥ם מֶֽלֶךְ יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר קָשַׁ֨ר עָלֶ֜יךָ עָמֹ֗וס בְּקֶ֨רֶב֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל לֹא תוּכַ֣ל הָאָ֔רֶץ לְהָכִ֖יל אֶת כׇּל דְּבָרָֽיו